המרת קשיות חוף ACD והבדל
קונספט קשיות החוף
קשיות הסקלרוסקופ (Shore), שהוצעה בתחילה על ידי המדען הבריטי אלברט פ. שור, מכונה בדרך כלל HS ומשמשת כתקן למדידת קשיות החומר. בודק קשיות Shore מתאים לקביעת ערך קשיות Shore של מתכות ברזליות ולא ברזליות כאחד, כאשר ערך הקשיות מייצג את מידת העיוות האלסטי שמפגין המתכת. מונח זה נמצא בשימוש תדיר בתעשיית הגומי והפלסטיק.
שיטת בדיקה
בוחן קשיות Shore מוחדר לחומר המיועד למדידה, המצביע על החוגה מחובר למחט דרך קפיץ, והמחט מוחדרת אל פני השטח של האובייקט הנמדד, והערך המוצג על החוגה הוא ערך הקשיות
סיווג והיקף היישום של בודק קשיות
הדגמים הנפוצים של בודקי קשיות כוללים את סוגי Shore A, C ו-D. לכל דגם יש את היישומים הספציפיים שלו: סוג Shore A משמש בעיקר לבדיקת קשיותם של חומרי פלסטיק וגומי סינטטי; ה-Shore Type C מיועד לקביעת קשיותם של חומרים מיקרו-נקבים המכילים קצף עשוי גומי ופלסטיק עם שיעור דחיסה של מעל 0.5kg/c㎡ ב-50%, אך ניתן ליישם אותו גם על חומרים קשים דומים אחרים; בעוד שסוג Shore D מתאים לבדיקת קשיות גומי קשיח כללי, שרף קשיח, אקריליק, זכוכית, תרמופלסטי, לוחות הדפסה, סיבים וחומרים בעלי קשיות גבוהה אחרים.
טבלת השוואה של קשיות החוף A, C ו-D
יש לקחת בחשבון את סדר ה-ACD כאשר מתייחסים לתרשים.
המרה של קשיות שור A ו-D קשיות
הטבלה לעיל מציינת כי חומרים בעלי קשיות שור מתחת ל-90A נמדדים באמצעות סולם A, בעוד שחומרים בעלי קשיות גבוהה מ-90A נמדדים באמצעות טבלה D. יש לציין כי שיטות המדידה לקשיות Shore A ו-Shore D שונות, וכתוצאה מכך רק יחס המרה משוער בין שני הסולמות. נוסחאות ההמרה הן כדלקמן:
1) D = A – 50;
2) A = 0.173D + 86.58.
כפי שנצפה מהטבלה הנ"ל, המרה זו היא רק קירוב; לכן, מומלץ לבחור את הסוג המתאים של בודק קשיות בהתבסס על דרישות הבדיקה בפועל.
